<h1>סמ"ג עשין סימנים רל"ב—רל"ג</h1>
<h2>דף יג:</h2>
הטהור לקודש בין אדם בין כלים אינו טהור למי חטאת עד שיטבול לשם חטאת, וכן כל האוכלים והמשקים אע"פ שהן טהורין הרי הן לענין חטאת כאוכלין ומשקין הטמאים, וכן כלי הראוי למשכב או למושב אע"פ שהוא טהור לגבי הקודש הרי הוא לגבי חטאת כמדרס הזב עד שיטבילוהו לשם חטאת ור' יוחנן בן גודגדא היה אוכל בטהרת הקודש כל ימיו והיה מטפחתו כמו מדרס לחטאת (ע"פ קיצור רמב"ם פרה אדומה פי"ג הל' א'—ב') כל ולד הטומאות אע"פ שאינו מטמא אדם ולא כלים לקודש הרי הוא מטמא כלים לחטאת, לפיכך שנינו במסכת פרה בפרק ח' (מ"ב) המקדש מי חטאת לא ינעול את הסנדל שמא יפלו משקין כל שהו על הסנדל ונמצא הסנדל טמא שכל המשקין אפילו טהורים טמאין הן לגבי מי חטאת ויתטמא זה המקדש בנגיעתו בסנדל ונמצאו מי החטאת טמאים (ע"פ לשון רמב"ם שם פי"ג ה"ג) והרי זה המקדש אומר לסנדל מטמאיך לא טמאוני ואתה טמאתני. פירוש שאילו משקין טהורים נופלים על האדם לא טמאוהו עד שיהו שלשה לוגין ויפלו על ראשו ועל רובו כדאיתא בפרק קמא דשבת (י"ג ב'), כך פירש בערוך פירוש משנה זו (ערך דרס).
<h2>דף ס:</h2>
עוד שנינו שם (פרה פ"ט מ"ו) מי חטאת ואפר חטאת לא יעבירם ממקום למקום בנהר ובספינה ולא ישיטם על פני המים ולא יעמוד בצד הנהר מכאן ויזרקם בצד השני אבל עובר אדם עד צוארו במים ובידו אפר פרה או מים מקודשין, וכן אדם וכלים הריקנים שהן טהורין לחטאת ומים שנתמלאו לחטאת ועדיין לא נתקדשו מעבירין אותו בנהר ובספינה, אבל מעבירין מים מקודשין בספינה בים הגדול ושטין בהן על פני המים לפי שלא גזרו על מים המקודשין ועל האפר אלא בנהר כעין מעשה שהיה, שפעם אחת הוליכו כלי שהיה בו מי חטאת בספינה בירדן ונמצא כזית מן המת בקרקע הספינה ונטמאו המים באותה שעה גזרו ב"ד הגדול גזרה זו (ע"פ רמב"ם פרה אדומה פ"י הל' ב'—ג' בשינוי סדר). ומביא את הדברים בפרק האשה שהלכה (יבמות קט"ז ב') ובפרק חומר בקדש (חגיגה כ"ג א') ובפרק במה אשה.
